<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער הראשון</h1>
<h2>דף מא:</h2>
מצינו מי שדורש את וכאשר לא דרשינן את אמר הא מני כדתניא (ב"ק מ"א ע"ב) שמעון העמסוני ואמרי ליה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא וכו'.
<h2>דף מד:</h2>
אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ר"ל היכא דלא אשכחן למעט שני מיעוטים, כי הא דברייתא דר' אליעזר (מדה ד'), אשכחינן מיעוט אחר מיעוט דכולהו למעוטי, מן הבקר ומן הצאן וגו' להוציא את הרובע ואת הנרבע, וכן זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטי וכהנה רבות, הכי נמי כמה ריבויין, גבי אם עלו לא ירדו מרבה הרבה דברים מריבוי אחר ריבוי, וקאמר מרבה אני אלו שהיה פסולן בקודש, וכן גבי כל כהן שאינו מודה בעבודה פ"ג דמנחות (י"ח ע"ב) ובקידושין [נ"ז ע"ב] ובהרבה מקומות, וכן תקריבו, שהוא ריבוי מלמד שהיא באה בנדבת שנים, וכן קרבנכם, ריבוי מלמד שהיא באה בנדבת צבור וכו' בתחלת תורת כהנים, ולא אמרינן אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, וגבי ריבויין שילהי פרק ד' וה' (ב"ק מ"ד ע"ב) שור שור שבעה וכו' לרבות ששה דברים כדמפרש התם.
<h2>דף מה:</h2>
אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, ר"ל היכא דלא מצינן למדרש שני ריבויין, אבל היכא דמצינן למדרש דרשינן כדאשכחן בל"ב מדות דברייתא דר' אליעזר (מדה ג') דדריש את גם לשני ריבויים במקום אחד.
בריש סנהדרין (ג' ע"ב) גבי ונקרב בעל הבית אל האלהים כו' עד האלהים כו' הרי כאן ג', ראשון אין דורשין לפי שאין דורשין תחלות, ובהא סוגיא מיירי בהך עניינא דדורשין תחלות, ר"ל הפסוק הראשון אתא לגופיה ולא למניינא. נאמר אלהים למעלה ונאמר אלהים למטה, וכן נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה, דילפינן זה מזה במה מצינו או היקש וק"ו, או כלך לדרך זו נאמר דמים בפנים ונאמר דמים בחוץ, והך הוי מה מצינו. מצינו מיעוט אחר מיעוט משונה משאר אין מיעוט אחר מיעוט, ע"כ אטה לבבי לבאר המלה ההיא, כי רבים נשתבשו בה, פרק קמא דסנהדרין (ט"ו ע"א) מנא הני מילי, אמר שמואל עשרה כהנים כתיבי בפרשה חד לגופיה הנך הוו מיעוט אחר מיעוט לומר תשעה ישראל ואחד כהן, ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראל, קשיא. וארחיב נקבי המשכיות אע"פ שביארו רש"י ז"ל, בתחלה, ר"ל דכולהו כהן דהך פרשה קיימי אכהן קמא דכהן קמא אתא לגופיה למימר דבעי כהן ולא ישראל, והשני כמו כן למעט ישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכן ג' על הראשון, וכן ד' וכן כולם, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו ישראל, ולכך הוי תשעה ישראל וחד כהן. ויש לדקדק מנלן הא מניינא, אימא ראשון לומר כהן דוקא ושני מגלה על ראשון לומר אפילו ישראל, וי"ל דא"כ לכתוב האיש וה"א כהן, דקאי אכהן קמא ומניינא ידענא דאי לא אתא למניינא לכתוב והעריך ולא לכתוב לא האיש ולא הכהן והוה קאי אכהן קמא, ומדכתב כהן ש"מ דאתא למעוטי כהן מהך מניינא ולא למעוטי מנין אנשים, ולעולם כהן קמא ר"ל כהן דוקא מדלא כתב איש. ואימא חמשה כהנים וכו', הכי פירושא מנא לן דכולהו כהן קיימי אכהן קמא, אימא דכל חד וחד קאי אדלקמיה, כהן שני קאי על ראשון דראשון משמע דוקא כהן ובא שני עליו ואמר אפילו ישראל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ושלישי על שני דמשמע אפילו ישראל ואתא למימר דוקא כהן ורביעי קאי אשלישי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכן כולם אחד כהן לגופיה כיון שאותו שלפניו ר"ל אפילו ישראל, והכהן דקאי על אותו שר"ל כהן בא לומר אפילו ישראל משום אין מיעוט אחר מיעוט וכו'. ובזה ניחא גבי ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד, עד האלהים יבא דבר שניהם [הרי כאן שנים], למה לא אמר אין מיעוט כו' אפילו אינן מומחין, דכיון דאיצטריך למניינא לא דרשינן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, דאפילו אי כתב שופט ולא אלהים משמע מומחין מדאמר אם כן לימא קרא אל השופט, משמע דשופט משמע מומחה, דאל"כ צריך לי' למכתב אלהים, לומר דהוי בעינן מומחין, והא דאמרינן מאן דאית ליה דינא ליזיל גבי דיינא ר"ל רגיל לדון דינא, ושופט דקרא הוי משמע מומחה ולא רגיל. והכא גבי כהנים לא אמרינן ראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות משום דמצי למכתב האיש, וכהן אתא למניינא. משמע מתוך הירושלמי דריש מסכת הוריות דהיכא דאיכא ג' מיעוטי ממעטינן מינייהו דבר אחד אע"ג דאיכא למימר אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ודוקא היכא דלא מצינן למעט שלשה מיעוטי כמו שאנו דורשין בזאת היא העולה, וזה לשון הירושלמי, נפש כי תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו שלשה מיעוטי, התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור, בכל אתר את אמרת מיעוט אחר מיעוט לרבות וכאן את אמרת למעט, א"ר מתניא מיעוט אחר מיעוט וכו'. וכן משמע סוף פרק ד' וה' (ב"ק מ"ה ע"ב) דהיכא דאיכא ב' ריבויי ואיכא למדרשינהו לריבוי אחר ריבוי לרבות מוקמינן להו לרבות, והיכא דלא מצי למדרשינהו לרבות דרשינן להו למעוטי, גבי קשרו בעליו במוסירה דקאמר בגמרא מאי טעמא דר' מאיר, קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי וקאמר רחמנא דתם משלם דניבעי ליה שמירה פחותה והדר כתב רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דניבעי ליה שמירה מעולה, ויליף נגיחה דתם מנגיחה דמועד, ר' יהודה סבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ואמר רחמנא דתם משלם דנעביד ליה שמירה מעולה והדר כתב ולא ישמרנו כו' דנעביד ליה שמירה מעולה, הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט.
<h2>דף סה:</h2>
מקרא נדרש לפניו ולאחריו, ויש מי שאומר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו או לאחריו ולא לפניו, לפניו ולפני פניו ולאחריו, לפניו ולא לפני פניו ולאחריו, כל אלו דעות בפרק שלישי דמנחות (י"ט ע"א), גבי ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה עד אמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו פליגי, ובאותה הלכה גבי רבי אלעזר מפקא מאבוה ומפקא מרבנן עד וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו, לפניו ר"ל מזוזה, ולפני פניו ר"ל תפילין דכתיב (דברים י"א כ"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם. יתכן דכל חד וחד מפסיק לקראי לפי סברתו כדאיתא פ"ק דחגיגה (ו' ע"ב) בעי רב חסדא האי קרא היכי כתיב (שמות כ"ד ה') וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, כבשים, ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, או דילמא אידי ואידי פרים, למאי נפקא מינה [מר זוטרא אמר] לפיסוק טעמים, דמצינו הרבה הפסקות בתורה חלוקות זו מזו, כיצד דפרשיות יש בתורה שיש ריוח ביניהם בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין ליתן ריוח למשה להבין בין ענין לענין שלא יתערבו פרשיות ויש פרשיות שאין די בריוח שביניהם ונתן להם פסוק אחד עם הריוח כדי שלא יתערבו, סוף פרשת פינחס (במדבר ל' א') ויאמר משה אל בני ישראל, שאם הייתי קורא [נדריכם ונדבותיכם] לעולותיכם ולמנחותיכם ומיד וידבר משה אל ראשי המטות, הייתי מדמה נדרי מזבח לנדרי איסר ועינוי נפש והייתי אומר כשם שנדרי מזבח אין אדם צריך לידור בדבר הנדור אלא כיון שאמר הרי עלי חייב בנדר כך נדרי איסר ועינוי נפש אין צריך לידור בדבר הנדור להכי איצטריך קרא להפסיק הענין ויש שאין צריך לא פסוק ולא ריוח להפסיק ודי לו בהפסק אתנחתא, כמו שאנו אומרים פ"ק דחגיגה (שם) בעי רב חסדא וכו', וכמו (ויקרא ט' י"ט) ואת החלבים מן השור ומן האיל, האתנחתא מפריד ויש פסוקים שאע"פ שיש ביניהם נקודות שהם פיסוק טעמים לא יהיה די להם באותו פסוק, כדאמרינן פרק מרובה (ס"ה ע"ב) אמר מר וחכמים אומרים בראשו וחמישיתו ממון המשתלם בראש מוסיף חומש ושאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש אבל אשם מייתי, ופריך מאי שנא חומש דלא דכתיב (ויקרא ה' כ"ד) בראשו וחמישיתו אשם נמי לא משלם דכתיב בראשו וחמישיתו ואת אשמו, ומשני לרבנן ואת אפסקיה, אלמא דאי לא כתיב את הוה דריש ואת אשמו עם בראשו וחמישיתו כמו פסוק אחד אע"ג דאיכא שתי נקודות שהן סוף פסוק ויש שנתן תיבה בסוף הפסוק שלא יתערב עם פסוק שלאחריו כגון (במדבר ל"א י"ז) וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו, הרוגו למה נאמר להפסיק הענין ויש אשר בתוספת תיבה אחת להפסיק הענין באמצע הפסוק, כמו לאמר גבי (שמות י"ב ג') בעשור לחודש הזה, אז נאמר לו החדש הזה ת"ל החדש הזה וסמיך ליה דברו, לאמר להפסיק הענין שלא תאמר דיבור ולקיחה יהיו כאחת, דלקיחה ושחיטה בי"ד, תימא והלא כתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות, וי"ל דסד"א האי דאזהר רחמנא לקיחה מבעשור כדי שיהא מבוקר ד' ימים קודם שחיטה, אבל אם היה מבוקר ד' ימים קודם י"ד אימא שהיה יכול ליקח אותו בי"ד, להכי קאמר בעשור לחודש הזה ויקחו אע"פ שהיה מבוקר ד' ימים קודם י"ד אם לא לקח מבעשור לא יביא, כל זה דקדקתי מתוך פירשת רבינו מאיר בר קלונימוס במכילתא.
<h2>דף פד.</h2>
מצינו במקרא איידי כמו שמצינו במשנה או בברייתא פרק החובל (ב"ק פ"ד ע"א) רגל ברגל למה לי, איידי דכתב יד ביד כתב נמי רגל ברגל, וכן בפ"ק דבכורות (ט' ע"ב) דקאמר בשלמא לרבי יהודה [היינו דכתיב] צאנך ושורך אטו צאנך, וכן בפרק החובל (ב"ק פ"ח ע"א) איידי דכתב רחמנא לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות.
<h2>דף פו:</h2>
אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ר"ל היכא דלא אשכחן למעט שני מיעוטים, כי הא דברייתא דר' אליעזר (מדה ד'), אשכחינן מיעוט אחר מיעוט דכולהו למעוטי, מן הבקר ומן הצאן וגו' להוציא את הרובע ואת הנרבע, וכן זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטי וכהנה רבות, הכי נמי כמה ריבויין, גבי אם עלו לא ירדו מרבה הרבה דברים מריבוי אחר ריבוי, וקאמר מרבה אני אלו שהיה פסולן בקודש, וכן גבי כל כהן שאינו מודה בעבודה פ"ג דמנחות (י"ח ע"ב) ובקידושין [נ"ז ע"ב] ובהרבה מקומות, וכן תקריבו, שהוא ריבוי מלמד שהיא באה בנדבת שנים, וכן קרבנכם, ריבוי מלמד שהיא באה בנדבת צבור וכו' בתחלת תורת כהנים, ולא אמרינן אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, וגבי ריבויין שילהי פרק ד' וה' (ב"ק מ"ד ע"ב) שור שור שבעה וכו' לרבות ששה דברים כדמפרש התם.
<h2>דף פח.</h2>
מצינו במקרא איידי כמו שמצינו במשנה או בברייתא פרק החובל (ב"ק פ"ד ע"א) רגל ברגל למה לי, איידי דכתב יד ביד כתב נמי רגל ברגל, וכן בפ"ק דבכורות (ט' ע"ב) דקאמר בשלמא לרבי יהודה [היינו דכתיב] צאנך ושורך אטו צאנך, וכן בפרק החובל (ב"ק פ"ח ע"א) איידי דכתב רחמנא לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות.
<h2>דף קז.</h2>
עירוב פרשיות כתוב כאן, יש כאן שתי דעות, יש מי שפירש שעוקר לגמרי כי הוא זה דכתיב גבי שומרים ומטילין גבי פרשת אם כסף, ויש מי שפירש שאין כאן עירוב פרשיות אבל קאי אתרווייהו, וזה עיקר.
